ויינגולד משה בע"מ ואח' נ' תמם ואח'

פסק דין

ראשיתם של ההליכים שבפני בבקשות שהוגשו ללשכת ההוצאה לפועל לביצוע שטרות. עם קבלת התנגדות הנתבע, הועברו ההליכים לסדר דין מהיר והדיון בהם אוחד.

העובדות הצריכות לעניין ותמצית טענות הצדדים:

התובעת הגישה לביצוע שבע המחאות שנמשכו מחשבון הנתבע והגב' אסתר תדמור, ולא כובדו. ביום 22/02/12 חתמו התובעת והגב' תדמור על הסכם במסגרתו שילמה הגב' תדמור לתובעת 65,000 ₪.

כנטען בהתנגדות שהוגשה ע"י הנתבע, בין התובעת לבית עסק בשם "ישי נגררים", נרקמו במהלך השנים יחסי עבודה, במהלכם סיפקה התובעת ל"ישי נגררים" רכיבים המשמשים את בית העסק לייצור והרכבת נגררים לכלי רכב. לטענת הנתבע, "ישי נגררים" מנוהל ע"י בני הזוג גיורא ישי ואסתר תדמור, כאשר ההתנהלות הכספית התבצעה באמצעות חשבונה של הגב' תדמור.

הנתבע הוסיף וטען, כי במהלך שנת 2010 קיבל את הצעת גיורא ישי להשתלב בבית העסק כשותף. במסגרת ההסכם שנכרת בין הצדדים, השקיע הנתבע בבית העסק 60,000 ₪. בעקבות מחלוקת בין הצדדים, הסתיימה השותפות במהלך חודש ינואר 2011. קודם למועד עזיבת הנתבע את השותפות, התקיימה לטענתו שיחה משולשת, בנוכחות מנהל התובעת, במסגרתה הובהר לתובעת כי הנתבע פורש מהשותפות, וכי מאותו המועד ואילך לא ישא בהתחייבויות "ישי נגררים". לאחר פרישת הנתבע, הוסבה פעילות בית העסק לחשבון בנק חדש שנפתח ע"י גב' תדמור.

הנתבע לא הכחיש, כי השיקים נשוא הליכי הגביה חוללו, אך טען שלאחר מועד חילולם נמסרו לתובעת שיקים חלופיים אשר כיסו את מלוא יתרת החוב, ובית העסק אף נותר ביתרת זכות בסך 6,318 ₪. בנוסף, לגישת הנתבע, חלק מהחוב הנטען הינו בגין עסקאות שנערכו לאחר פרישתו מהשותפות.

לגרסת התובעת, ראשיתם של ההליכים בחילול שיקים החתומים ע"י שניים- הנתבע והגב' אסתר תדמור, ואשר נמסרו לתובעת כנגד אספקת סחורה. לאחר שהשיקים לא כובדו, הוגשו הם לביצוע באמצעות לשכת ההוצאה לפועל. ביום 22/02/12, לאחר פתיחת תיקי ההוצאה לפועל כנגד הנתבע והגב' תדמור, חתמו התובעת והגב' תדמור על הסכם במסגרתו הועברו לתובעת 65,000 ₪. התובעת הבהירה, כי התשלום ששולם ע"י הגב' תדמור, שולם ע"ח החוב הכולל של "ישי נגררים", ולא רק ע"ח השיקים שלא נפרעו. לאחר התשלום שבוצע ע"י הגב' תדמור ובהפחתת שכ"ט עוה"ד, נותר חוב נומינלי ע"ס 50,794 ₪ בו על הנתבע לשאת.

התובעת דחתה את טענות הנתבע לפרעון החוב באמצעות שיקים חלופיים והבהירה, כי השיקים הנוספים שניתנו לתובעת, חוללו אף הם.

דיון והכרעה:

עצמאות העילה השטרית:

עסקינן בתביעה שטרית. ב"כ הנתבע טען בסיכומיו כי שיעור החוב בכרטסת התובעת לא הוכח וכי הכרטסת אינה מהימנה, אלא שלנוכח עצמאות העילה השטרית, אין התביעה נסמכת על עסקת היסוד אלא על עילות שטריות העומדות על רגליהן שלהן במנותק ובנפרד ממנה (ע"א 3908/08 תיקו בע"מ נ' FOREMBAGCO INC, בסעיף 15 לפסה"ד. פורסם בנבו, ניתן ביום 26/08/10; בר"ע (י-ם) 3085/98THEYSOHN EXTRUSIONSTECHNIK GES M.B.H נ' מרדכי שמעון בע"מ. פורסם בנבו, ניתן ביום 19/07/99). כידוע, "אחד מעקרונות היסוד בדיני השטרות הינו עקרון "עצמאות העילה השטרית", שלפיו התביעה על בסיס העילה השטרית והתביעה על בסיס עסקת היסוד שבמסגרתו נמשך ונמסר השטר מבטאות עילות נפרדות (פרופ' ס. אוטולנגי, בחינת דיני השטרות במשקפי דיני החוזים – מגמות חדשות בפסיקה, עיוני משפט כ"ג, 189, 191)" (תא (ת"א) 54208-09-11 פסיפיק רכב ותחבורה בע"מ נ' רשף בטחון (1993) בע"מ. פורסם בנבו, ניתן ביום 01/05/13).

"תכליתו הייחודית של השטר מחייבת הקפדה על קיומם של שלושה עקרונות אשר מהווים את אבני היסוד של דיני השטרות, ואשר הם שמתווים את אופן פרשנות השטר. העיקרון הראשון הינו ודאות הפירעון. על מנת שפלוני יסכים ליטול את השטר, עליו לדעת מתוך התבוננות בשטר בלבד כי יוכל הוא להיפרע מהשטר באופן וודאי ללא צורך בבירורים נוספים, שכן אם לא ניתן להסיק מהתבוננות בשטר את וודאות פרעונו כי אז תיפגע סחרותו. העיקרון השני הינו קונקלוסיביות הפרטים בשטר. על-מנת להבטיח את ודאות הפירעון, יש להקפיד כי השטר מכיל את כל הפרטים הנחוצים לפרעונו. ככל שהשטר יפנה למסמכים חיצוניים לו או שתידרש בדיקה וחקירה מחוץ לשטר (כמו בירור כוונת הצדדים בעת חותמם עליו), הפועל היוצא יהיה היעדר יכולת לקיים את סחרות השטר. העיקרון השלישי הינו עצמאות העילה השטרית. עיקרון זה מחייב את הפרדת עילות התביעה הקמות מכוח עסקת היסוד מאלה הקמות מכוח השטר. קרי, קיימת הבחנה ברורה בין העילה השטרית לבין העילה הלבר שטרית. עסקינן בשתי עילות תביעה נפרדות אשר קיים שוני מובנה ביניהן המתבטא הן בדין המהותי והן בדיני הראיות [אוטולנגי, בעמוד 190-191].

יוצא אפוא כי אין דינו של שטר כדינו של חוזה. דיני השטרות הם שדה משפטי מאובחן, בעל תכלית ייחודית ויוצאת דופן" (הדגשה הוספה)(ע"א 4085/07 דבורה אוזן נ' תבל נכסים והשקעות י.מ (1994) בע"מ. פורסם בנבו, ניתן ביום 04/10/09).

יצוין, כי אף אלמלא מדובר היה בתביעה שטרית, הרי המדובר בשיקים שנמסרו כנגד סחורה שסופקה בתקופת עבודתו של הנתבע בבית העסק. הנתבע לא חלק על האמור- "נתתי את השיקים כשהייתי עדיין שותף" (פרוט' 05/07/12, עמ' 3, ש' 10). "הוסבר לוויגולד כי אני פורש מן השותפות בישי נגררים וכי מעתה התחייבויות נוספות שתיטול על עצמה ישי נגררים תהיה התחייבות שלה ללא כל זיקה אלי" (הדגשות הוספו)(סעיף 9 לתצהיר מיום 09/04/12). גם עיון בסעיף 10 להודעה לצד השלישי, תומך בכך שהמדובר בתשלומים שבוצעו בתקופת השותפות והנתבע חב בפרעונם ("בתקופת השותפות, בוצעו התשלומים השונים של ישי נגררים לספקיה השונים ובכלל כך, לויינגולד, באמצעות שיקים מחשבון משותף שלי ושל אסתר בבנק דיסקונט ... חשבון 39555" (החשבון ממנו נמשכו השיקים נשוא הליכי הביצוע).

האם החוב השטרי נפרע?

בפי הנתבע שתי טענות פרעון- פרעון באמצעות שיקים מאוחרים שנמשכו מחשבונה של הגב' תדמור (לאחר תום השותפות) וכן, פרעון במסגרת הסדר עליו חתמה הגב' תדמור.

כידוע, "על הנתבע מוטל הנטל להוכיח את טענות ההגנה שלו, בתביעה שהוגשה כנגדו בעילה השטרית, כשהוא מעלה טענת "פרעתי" (להבדיל למשל מטענת זיוף חתימתו כמסב של השיקים)" (תא (ת"א) 182222/02 עופות גבריאלי (1991) בע"מ נ' חבושה רזי. פורסם בנבו, ניתן ביום 25/12/06). יתרה מכך- "כל בעל דין, הטוען טענה מהותית לגרסתו במשפט, הוא הנושא בנטל השכנוע להוכחת אותה טענה (רע"א 1436/90 גיורא ארד חברה לניהול נ' מנהל מע"מ, פ"ד מו (5) 101, 105 (1992); ע"א 4612/95 מתתיהו נ' שטיל, פ"ד נא (4) 769, 780 (1997)" (תא (ת"א) 35451/05 המגן חברה לביטוח בע"מ נ' מלינגר נתן. פורסם בנבו, ניתן ביום 11/07/07).

בהרמת הנטל להוכחת טענות הפרעון, כשל הנתבע.

להוכחת הפרעון באמצעות שיקים מאוחרים צרף הנתבע מסמך הנחזה להיות כרטסת הנהלת חשבונות, אך לא צורפה כל ראיה המאמתת שהשיקים המופיעים ביתרת זכות, אכן נפרעו. ראיות כאמור לא צורפו אף לאחר שהובהר לנתבע בתחילת ההליך, שהתובעת מכחישה פרעון החוב וטוענת לחילול ההמחאות (פרוט' 05/07/12, עמ' 1, ש' 12). אוסיף, כי מחקירת הנתבע מיום 05/07/12 עולה, כי המדובר בשיקים של הגב' תדמור ("ישי נגררים הסבה את המשך פעילותה העסקית לחשבון בנק חדש שפתחה בבנק דיסקונט מס' 4168", סעיף 10 להודעה לצד שלישי), ואשר אין בידי הנתבע כל מידע פוזיטיבי האם כובדו. העובדה שהגב' תדמור, אשר לה הידע אודות גורל ההמחאות, לא העלתה טענה בדבר פרעון החוב ואף אישרה במסגרת הסדר החוב את הטענה לשיעור חוב בסך כ- 110,000 ₪, מתיישבת עם טענת התובעת לחילול השיקים ולהיקף החוב שנותר.